המסע שעברתי בדרך לאתר אינטרנט..
זה התחיל מ: "בחיים לא יהיה לי אתר אינטרנט… לא רוצה להראות כמו כל המאמנים והמאמנות שכותבים במילים אימוניות מעצבנות כתבות שיווקיות על עצמם ועל המתאמנים שלהם…"
מחשבה ראשונית על אתר..
זה המשיך במחשבה שעלתה לי בדרך חזרה מפגישת אימון: "בעצם כן נכון להקים אתר, אך האתר שלי יהיה מיוחד, שונה מאחרים: עמוד אחד בלבד, בו מופיע משפט אחד חכם ויפה, לא פלצני, לא אימוני. בלי תמונות שלי, בלי סיפורי גבורה… משהו קצר ונקי ביותר.
היום – יש לי אתר!
והיום…אני בעלת אתר אינטרנט 'כמו של כולם', עם תמונות שלי, סיפורים עלי, כתבות, מכתבי המלצות, הרבה מילים…דומה לכולם, אך שונה. מקווה שיש בו את הייחודי שמשקף את האני שלי, שמייחד אותי כאדם וכמאמנת, משאר בעלי המקצוע בתחום, שכן כל אחד הוא באמת יחיד ומיוחד.
איך הגעתי עד הלום? ולמה בחרתי לכתוב על זה?
חושבת שזו דוגמא לתהליך אימוני שעשיתי לעצמי – 'מתחתי' את עצמי, והגעתי לתוצאה שמהווה 'קפיצת מדרגה' עבורי.
אני אדם סגור ומופנם במהותי, החשיפה קשה לי, עם השנים עשיתי דרך ואני נפתחת יותר לעולם, אך עדיין מעדיפה להקשיב לאחרים מאשר לספר על עצמי. לכתוב על עצמי באתר אינטרנט שחשוף לעולם ועוד לשים ליד תמונה שלי – נראה היה לי עד לפני כמה חודשים משהו דמיוני לחלוטין, משהו שבחיים לא אעשה, אפילו ואולי דווקא בגלל שהרבה אחרים עושים זאת.
פידבקים ראשוניים..
האתר במתכונתו הראשונית נבנה בצורה חובבנית יחסית. לא עמוד אחד כמו שבתחילה חשבתי, מבלי להבין כלל את רזי השיווק באינטרנט, אלא שלושה ארבעה עמודים, עם מעט מילים בכל אחד וצילומים יפים. בקשתי מחברים קרובים פידבק על האתר. קבלתי תגובות שזה יפה אך… משהו חסר, אני חסרה.. כולם העבירו את אותו המסר, כל אחד בדרכו שלו. המשותף היה שלקוחות פוטנציאלים רוצים וצריכים לשמוע על המאמן כדי להחליט אם הם מרגישים בנוח לפנות אליו, ולא לקרוא רק דברים כללים על אימון.
בהתחלה התעלמתי מכל הפידבקים האלו, דבקתי בנחישות ברצון לבטא את עצמי במעט מילים, בצניעות, ללא תמונות.
האסימון ירד…
יום אחד ירד לי האסימון, בעקבות פידבק שקיבלתי מחברה טובה וצנועה במיוחד. הבנתי שאם אני לא מקשיבה לדעות של אחרים, אני בעצם חוטאת לאני המקצועי שלי, שמתאפיין ביכולת הקשבה, פתיחות, הבנה ואמפטיה לצרכי האחר. שכן אם מתאמנים פוטנציאלים מבקשים לראות, להרגיש, את המאמן על מנת להחליט אם מתאים להם, אני צריכה לספק להם את מה שחשוב להם. ואז, אחרי שירד האסימון – נשפכו בקלות המילים לעמוד 'אודות עצמי', וכן מילים נוספות במגוון מאמרים שכתבתי.
הייתי מוכנה כבר להצטלם, אך בפרופיל, עדיין לא להיישיר מבט.
התחלתי להעזר באנשי מקצוע בתחום השיווק האינטרנטי, נכנסתי לעולם הרחב האינסופי הזה, שיש לו הרבה חוקים משלו. שאלתי, הקשבתי, הזעתי, העזתי, היה לי קשה לעשות משהו שהוא כנגד הטבע השלי.
אז מה בעצם קרה פה?
החלפת אמונות ישנות
היו לי אמונות על הנושא של ביטוי וחשיפה באינטרנט. אט אט החלפתי את אותן אמונות ישנות ומעכבות באמונות חדשות. לדוגמא: חשיפה באינטרנט פוגעת בערך הצניעות שלי, הוחלפה בחשיפה באינטרנט נותנת ללקוחות פוטנציאליים מידע ותחושה לגבי כמאמנת.
התקדמתי עוד צעד – צילום מקצועי – מישירה מבט. כתבתי עוד כתבות, עוד מילים.
מצאתי שהמדיה האינטרנטית מתאימה לי שיווקית. ואני מתרגשת כיום כל פעם מחדש כאשר מקבלת פנייה מגולש או גולשת שביקרו באתר, 'פגשו אותי', התרשמו ממה שחוו וראו, והחליטו להרים טלפון ולהתעניין בתהליך אימון דווקא אצלי.
מה למדתי על עצמי
למדתי מהמסע הזה שעברתי, שכשיש לי מטרה ראויה ונחשקת, במקרה זה להגדיל את מספר המתאמנים שלי כדי לאמן יותר, דבר שאני כל כך נהנת לעשותו, יש לי גם יכולת ל'הימתח' – לעשות דברים שלעיתים כנגד הטבע שלי. ותהליך כזה הוא מצמיח, כי כאשר אנו עושים יותר ממה שנדמה לנו שאנו מסוגלים, אנו משיגים תוצאות טובות יותר ומרגישים טוב עם עצמנו.
