התמדה, אומץ ומאמץ באימון

תהליך אימון הינו מסע של אדם – עם עצמו ועם שותפו למסע – המאמן.

כטבעם של מסעות יש בהם עליות וגם ירידות, צמתים, עיקולים נסתרים. לעיתים הראות צלולה ובהירה, לעיתים יש ערפילים. הדרך לקו הסיום, השלמת תהליך האימון, מצריכה מאמץ, אומץ, נחישות, התמדה, עבודה קשה לאורך זמן, במפגשים עצמם ובין המפגשים.

ומי מאיתנו אוהב לעבוד קשה? מי אוהב עליות במסעות? ומי אוהב להגיע לקו הסיום?

כמאמנת אני פוגשת אנשים, מתאמנים, בשלבים השונים של תהליך האימון. לרוב בתחילת הדרך ישנה התרגשות, ציפייה, תקווה גדולה. מגדירים מטרות לאימון – יוצרים בהירות, מגלים את הייעוד האישי – מפליגים למרחקים, ואז יוצאים ממש לדרך – מתחילים לעבוד על מנת להתקדם לעבר הגשמת מטרות האימון.  באימון עבודה קשה פרושה מתיחה עצמית – אל מעבר לגבולות הנוחות, המוכר והקיים. מתיחה לעבר אתגרים חדשים, גבהים לא מוכרים, פסגות רחוקות. תפקידי כמאמנת לסייע לך המתאמן להימתח במידה הנכונה, לא פחות מידי, אך גם לא יותר מידי, ליצור מתח חיובי שהוא מניע לפעולה ועשייה לאורך זמן.

לבטים באמצע דרך

לעיתים במחצית הדרך, אמצע המסע, נוצרת תחושה של אכזבה ועולים ספקות אצל המתאמן – "רגע, אני לא רואה שום שינוי"… "מה אם זה לא יצליח לי?"…"מה פתאום אני מבזבז כסף על דבר כזה.." ועוד. למדתי ממוריי בקורס האימון שמאמן טוב "לא מוותר למתאמן ולא מוותר עליו". משפט זה חרוט בליבי. כשאני מזהה אדם יקר (כל מתאמן הוא בעיני כזה) שבחר בדרך האימון, עשה כבר עבודה, התקדם בפסיעות קטנות או גדולות אל עבר הדברים החשובים לו, המתחיל לפקפק בדרך, בנתיב שהחל לסלול לעצמו במסע, מיד עולות לי השאלות: "כיצד אני לא מוותרת לו?"  "איך אני מראה לו שאני לא מוותרת עליו?", "באיזה אופן אני מסייעת לו לחזור ולראות את הדרך שכבר עשה, את התובנות שהשיג, את הלמידות שאסף ומסייעת לו לחזור למסלול, להמשך הדרך, המשך המסע".

כטבעם של מסעות יש בהם גם מנוחות, לעיתים קטנות לעיתים גדולות. קורה שמתאמן צריך לעצור לנוח, לשאוף אויר, למלא את הריאות, להסתכל לימין, לשמאל, לאחור ולפנים – לראות כמה כבר הלך ולאן רוצה עוד להגיע.

כמאמנת אני יוזמת עצירה כזו באמצע תהליך האימון, עצירה שמטרתה מתן משוב ע"י המתאמן לתהליך האימון עד כה, ולי כמאמנת. משוב זה מאפשר למתאמן לראות מה השיג עד כה, מה עבד לו ותרם לקידום מטרותיו ומה פחות עבד. כמו כן במסגרת המשוב מתבקש המתאמן לחשוב איך אני כמאמנת יכולה לסייע בידו יותר. זו הזדמנות לעשות כיוונון משותף לקראת המחצית השנייה של תהליך האימון – על מנת למצות את המירב מהתהליך ולהגדיל הסיכויים להגשמת מטרות האימון.

הפסקת אימון

ומה קורה שמתאמן בוחר להפסיק בשלב כלשהו את המסע? אותו אדם יקר שבחר לעשות מעשה בחייו, התחיל לסלול נתיב ולפסוע בו, לפתע בוחר לעצור, לרדת מהנתיב ולהמשך לפסוע לבד. ראשית אני מזמינה את אותו אדם, מתאמן, לבדוק עם עצמו מהן הסיבות העמוקות לבחירה להפסיק את המסע האימוני, שכן לעיתים מדובר בעיקול נוסף בדרך שקשה לאגף אותו ולראות את המשך הנתיב, לעיתים יש דברים שנהיים חשובים יותר בחיים, יכולות להיות מגוון סיבות לרצון להפסיק תהליך אימוני. חשוב לי לוודא שהמתאמן מקבל החלטה מודעות, שלמה, מתוך הוקרה עצמית והוקרת ההישגים שהשיג עד כה, איסוף הלמידה והתובנות שצבר בדרך. אני משחררת את המתאמן לשלום, מתוך מקום של אמונה ביכולותיו ובשיקול דעתו, לאחר שאנו עושים סגירה מסודרת של התהליך.

 

השלמת המסע האימוני

תהליך אימון, כמו כל מסע, טומן בחובו אתגרים מסוגים שונים, כמו גם רגעי סיפוק ונחת. מתאמן שבוחר להיות מחויב לתהליך אימון שלם, בוחר להתמיד בהליכה שלעיתים היא רצופה וזורמת ולעיתים היא מפרכת ולא נוחה. לפעמיים הנעלים לוחצות, יש קוצים בדרך, אבנים, לעיתים השותף למסע, המאמן, מאתגר בשאלות קשות דווקא בעליות..לעיתים נדרש אומץ כדי לעשות את הצעד הגדול הבא, את מה שיכולל שינוי אמיתי ומשמעותי.

התמדה, מחויבות, נאמנות לעצמי, מסירות והתמסרות, נכונות להליכה אמיצה ומאומצת, כל אלו ועוד מבטיחים מסע אימוני מקדם, מלמד, מחשל, שמאפשר לאחר השלמתו להמשיך לצעוד עצמאית לעבר המטרות הבאות.


מוזמנים ליצור קשר ולתאם פגישה

  • Hidden